פסק-דין בתיק ת"א 41789-08

מבוא

1.    ענייננו בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק).

2.    התובע, עומסי איילון, יליד 5.5.1986, נפגע ביום 1.2.06 בתאונת דרכים שאירעה בעת שנהג על קטנוע בשירותה של נתבעת 1 כנהג משלוחים. נתבעת 2 היא מבטחת הקטנוע השייך לנתבעת 1.

3.    במהלך התאונה נמחצה רגלו הימנית של התובע בין הקטנוע לבין הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה ולתובע נגרמו נזקי גוף.

4.    התאונה אירעה כשלושה חודשים בטרם שמלאו לתובע 20 שנה. כיום התובע כבן 26.

5.    התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

6.    משזנחו הנתבעות בסיכומיהן את טענות לעניין חבותן, אזי ממוקדת המחלוקת בשאלת גובה הנזק.

שיעור נכותו הרפואית של התובע

7.    ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "שיבא" ואושפז במחלקה האורטופדית למשך 14 ימים שם עבר ניתוח לשחזור הרצועה הצולבת, שחזור באמצעות שתל עצם, תפירת מיניסקוס לטראלי ותפירה של רצועה לטרלית.

8.    בעקבות התאונה שהה התובע בתקופת אי כושר לעבודה במשך 89 ימים עד יום 30.4.06 (נספח ה למוצגי התובע) וחופשת מחלתו הוארכה עד לחודש אוקטובר 2006 (נספחים ו'-ט', יב' למוצגי התובע).

9.    בהחלטת הועדה הרפואית במל"ל נקצבו לתובע נכויות זמניות על פי הפירוט הבא:

100% מיום 1.5.06 עד ליום 31.12.06;

50% מיום 1.1.07 עד ליום 31.7.07;

30% מיום 1.8.07 עד ליום 30.11.07 (נספח ב לסיכומי הנתבעים).

10. בתחילה הועמד שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 28% ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשי"ט-1956 (להלן: תקנות המל"ל) על 42%. בעקבות ערר שהגיש המל"ל וערר נגדי מצד התובע העמידה ועדת העררים את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 19%, החל מיום 1.12.07, לפי הפירוט הבא:

10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות המל"ל בגין נכות אורתופדית בעקבות מצב שלאחר שבר תוך מפרקי בברך ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי;

5% לפי סעיף 32(4)(א)I-II לתקנות המל"ל בגין נכות נוירולוגית בעקבות נזק אקסונלי בעצב סורלי ופרונאלי מימין- שיתוק חלקי קל עד בינוני;

4.5% תוספת מכוח הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל.